Ma'asseroth
Daf 19a
משנה: תִּינוֹקוֹת שֶׁטָּֽמְנוּ תְאֵינִים לַשַּׁבָּת וְשָׁכַח לְעַשְּׂרָן לֹא יֵאָֽכְלוּ מוֹצָאֵי שַׁבָּת עַד שֶׁיֵּעָשְׂרוּ. כַּלְכָּלַת שַׁבָּת בֵּית שַׁמַּאי פּוֹטְרִין וּבֵית הִלֵּל מְחַייְבִין. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף הַלּוֹקֵט כַּלְכָּלָה לְשַׁלֵּחַ לַחֲבֵירוֹ לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. הַנּוֹטֵל זֵיתִין מִן הַמַּעֲטָן טוֹבֵל אֶחָד אֶחָד בְּמֶלַח וְאוֹכֵל. אִם מָלַח וְנָתַן לְפָנָיו חַייָב. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר מִן הַמַּעֲטָן הַטָּהוֹר חַייָב וּמִן הַטָּמֵא פָטוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַחֲזִיר אֶת הַמּוֹתָר. שׁוֹתִין עַל הַגַת בֵּין עַל הַחַמִּין בֵּין עַל הַצּוֹנִין וּפָטוּר דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּי רִבִּי צָדוֹק מְחַייֵב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עַל הַחַמִּין חַייָב וְעַל הַצּוֹנִין פָּטוּר.
Traduction
Si des enfants ont enfoui des figues au champ pour les manger le samedi (135)Cette mise de côté les soumet aux droits. Cf. Babli, Betsa, 34b. et que l’on a omis de les rédimer, on ne peut même pas le samedi soir (jamais) en manger sans les rédimer. Un panier plein de fruits spécialement destiné à la consommation du samedi (136)Mishna, (Eduyot 4, 10). est dispensé de tous droits, selon Shammaï; mais, selon Hillel, il y est soumis (de suite). R. Juda dit: même sur un panier de fruits que l’on emplit pour l’envoyer à son prochain (137)Cf. ci-après, 5, 1., on doit prélever la dîme avant d’en manger. Si l’on prend des olives du réservoir (138)Cf. Babli, Betsa, 35a., on peut les tremper une à une dans le sel pour les manger (sans dîme); mais si l’on en met plusieurs au sel pour les manger ensemble, il faut les rédimer. R. Eliézer dit: si un homme (impur) en prend du réservoir pur, il doit la dîme (139)Puisqu'il ne peut pas remettre au réservoir pur le reste des fruits qu'il a pris et qu'il a rendus impurs. Cf. ci-dessus, Ch. 3, 4, fin.; mais si c’est du réservoir impur, il en est dispensé, puisqu’en ce cas il remet le reste (le tout étant impur). On peut, en étant penché sur le pressoir, boire du vin sans le rédimer, soit que l’on coupe le vin d’eau chaude, soit d’eau froide. Tel est l’avis de R. Meir. Selon R. Eliézer ben Zadoq, il faut le rédimer (145)''Il est à craindre qu'il ne se tienne en dehors du pressoir, auquel cas la dîme est due. Cf. Shabat 11b; Eruvin 99b.''. Selon les autres sages, si on le coupe d’eau chaude, il faut le rédimer (c’est un travail essentiel); mais, au cas contraire on est dispensé
Pnei Moshe non traduit
מתני' תינוקות שטמנו תאנים לשבת. בתאנים שנגמרה מלאכתן איירי ובהן השבת קובעת דאם שכחו לעשרם קודם השבת ועבר עליהן השבת לא יאכלו למ''ש עד שיעשר ותינוקות דנקט לאשמועינן דיש להן מעשה מוכיח על מחשבתן כדקאמר בגמרא:
כלכלת שבת. בגמרא מוקי לה שלקט אותן מאילן שפירותיו מיוחדין לשבת והלכך ב''ה מחייבין לעשר אפי' עדיין לא הגיע שבת דכיון שהן מיוחדין לשבת הוקבעו:
אף הלוקט כלכלה. פירות לשלוח לחבירו לא יאכל עד שיעשר לפי שהוא מקפיד עליה כמו בכלכלת שבת ולפיכך הוקבעה למעשר ואין הלכה כר' יהודה:
מתני' הנוטל זיתים מן המעטן. מעטן הוא מקום שעוטנין וצוברין אותן כדי שיתעכבו ויהיו ראוין להוציא שמן:
טובל אחד אחד במלח ואוכל. שאין זה אלא אכילת עראי ואם מלח ונתן לפניו לאכלן אח''כ הוי קביעות וחייב לעשר:
ר' אליעזר אומר מן המעטן הטהור חייב ומן הטמא פטור. בבבלי סוף פ''ד דביצה מוקי לה כגון שאדם הנוטלן טמא והלכך אם נטל הזיתים מהמעטן הטהור אינו יכול להחזיר את המותר שלא יטמאו אלו הזיתים שבידו את הזיתים שבמעטן דמה שנטל בתחילה לא טימא אלא מקום מגעו ויכול לסלקן משם אבל אלו שבידו שנטמאו אי אפשר לו להחזירן והרי אין אכילתו אכילת עראי וחייב אבל אם גם המעטן טמא יכול הוא להחזיר את המותר וכל היכא דמותרו חוזר לא קבע ואין הלכה כר''א:
מתני' שותין על הגת בין על החמין. בין שהיין שבגת חמין הוא כגון שבשלו או שמוזגו בחמין בין הוא צונן משום דשתיה שעל הגת לאו קביעות הוא:
ר' אליעזר בר' צדוק מחייב. דגזר שמא יוציא היין חוץ להגת וישתה:
וחכמים אומרים על החמין חייב. מפני שהוא קביעות דבישול באור הוא אחד מהששה דברים הקובעין למעשר ועל הצונן פטור והלכה כחכמים:
הלכה: רַב הַמְנוּנָא אָמַר תִּינוֹק שֵׁחִיפֶּה כַלְכָּלָה לַשּׁוּק נִטְבְּלָה. מְקוֹם שֶׁמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל גָּדוֹל מִתְקַייֶמֶת שָׁם מַעֲשָׂיו שֶׁל קָטָן מִתְקַייְמִין. רִבִּי זְעִירָא בָּעֵי כְּלוּם מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל גָּדוֹל מִתְקַייֶמֶת עַד שֶׁיִּפְתַּח לַשּׁוּק. וְדִכְוָותָהּ אֵין מַעֲשָׂיו שֶׁל קָטָן מִתְקַייְמִין עַד שֶׁיִּפְתַּח לַשּׁוּק. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב הַמְנוּנָא תִּינוֹקוֹת שֶׁטָּֽמְנוּ תְאֵינִים לַשַּׁבָּת וְשָׁכַח לְעַשְּׂרָן לֹא יֵאָֽכְלוּ מוֹצָאֵי שַׁבָּת עַד שֶׁיִּתְעַשְּׂרוּ. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב הַמְנוּנָא תִּיפְתָּר בְּשֶׁלִּקְּטוּם עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה וְהוֹכִיחַ מַעֲשֶׂה שֶׁלָּהֶן עַל מַחֲשַׁבְתָּם.
Traduction
R. Hamnona dit: lorsqu’un enfant a couvert un panier avec des feuilles pour le transporter au marché, ce panier est soumis aux dîmes, parce que dans la place où la pensée d’une grande personne suffirait pour constituer l’obligation, l’acte d’un enfant corroborant sa pensée (dont l’intention seule ne suffirait pas pour contracter cette obligation) entraîne la même gravité. R. Zeira objecta ceci: la pensée (le projet seul) ne suffit pas pour imposer la dîme à ce panier de fruits, jusqu’à ce qu’on ait aussi la pensée de l’ouvrir au marché; il en sera de même pour l’acte accompli par des enfants qui ont couvert de feuilles un panier, jusqu’à ce qu’on l’ait ouvert au marché. Notre Mishna est en désaccord avec R. Hamnona, puisqu’elle dit: ''Si des enfants ont enfoui des figues au champ pour les manger le samedi et que l’on a omis de les rédimer, on ne peut même pas le samedi soir (jamais) en manger sans les rédimer''. Or, il n’y a pas là d’acte qui corrobore leur intention, et pourtant la dîme est due? R. Zeira répondit au nom de R. Hamnona qu’il peut s’agir du cas où les enfants ont cueilli les fruits au moment du coucher du soleil le vendredi soir; alors leur action prouve quelle a été leur intention, de les réserver pour le samedi (ce qui entraîne l’obligation).
Pnei Moshe non traduit
גמ' תינוק שחיפה כלכלה לשוק נטבלה. כדתנן לעיל בפ''ק כלכלה משיחפה ובמוליך לשוק מיירי כדמסיים התם וקמ''ל רב המנונא דאפי' התינוק שעשה כן וחיפה את הכלכלה על מנת להוליך לשוק נטבלה למעשר ודוקא משחיפה וכדמפרש ואזיל:
מקום שמחשבתו של גדול מתקיימת. כלומר שבגדול הולכין אחר מחשבתו שם מעשיו של קטן מתקיימין הולכין בקטן אחר מעשה שלו כדתנן בפ' י''ז דכלים האלון והאגוז שחקקום התינוקות למוד בהם את העפר או שהתקינום לכף מאזנים טמאים שיש להן מעשה ואין להם מחשבה ואע''ג דבגדול נמי משיחפה הוא שהוקבעה למעשר מ''מ הא תנינן שם אם אינו מחפה משימלא את הכלי ואם אינו ממלא את הכלי משילקט כל צרכו אלמא דאפי' במחשבה גרידתא שהוא מחשב ללקט כל צרכו הוקבע למעשר אבל בקטן בעינן עד שיחפה דאז מעשיו מוכיחין על מחשבתו:
כלום מחשבתו של גדול מתקיימת. שיוקבע למעשר אם הוא במחשבה בעלמא:
עד שיפתח לשוק. כלומר שאנו רואין שהוא פותח למכור מהן לשוק דאי לאו הכי שמא דעתו להוליכן לביתו ולא הוקבעו עד שיכניסם לבית כדאמרינן לעיל שם וא''כ ודכוותה נמי אין מעשיו של קטן מתקיימין עד שיפתח לשוק דבגדול אם חיפה את הכלכלה איכא למימר דלא בעינן עד שיפתח למכור מהן לשוק דמסתמא הואיל וחיפה אותה דעתו להוליכה לשוק אבל בקטן דאמרת דהמעשה שלו כמחשבה דגדול הויא א''כ הכי איבעי ליה לרב המנונא למימר עד שיפתח לשוק כמו במתשבה גרידתא גבי הגדול:
מתניתא פליגא על רב המנונא. דקאמר בקטן בעינן עד שיחפה דאז מעשיו מוכיחין על מחשבתו שדעתו להוליכה לשוק והא אנן תנן תינוקות שטמנו תאנים לשבת וכו' והכא מאי מעשיו מוכיחין על מחשבתו הוא דאיכא דנימא שטמנו בשביל שבת ומשני רבי זירא בשמיה דרב המנונא גופי' דתיפתר שלקטום עם דמדומי חמה בערב שבת והוכיח מעשה שלהן על מחשבתן שבשביל שבת הוא שלקטום:
שְׁלָקוֹ בִּרְשׁוּת הַהֶקְדֵּשׁ פְּדָאוֹ וְהִכְנִיסוֹ לַחֲצַר בֵּית שְׁמִירָה מַהוּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ נִטְבָּל זוֹ תוֹרָה וְזוֹ אֵינָהּ תּוֹרָה. הִכְנִיסוֹ לַחֲצַר בֵּית שְׁמִירָה פְּדָיוֹ וּשְׁלָקוֹ מָהוּ. דִּבְרֵי הַכֹּל נִטְבָּל. וְכִי מַה עָשָׂה מַעֲשֶׂה בִרְשׁוּת הַהֶקְדֵּשׁ. הִקְדִּישׁוֹ וּשְׁלָקוֹ הִכְנִיסוֹ לַחֲצַר בֵּית שְׁמִירָה פְּדָיוֹ וּשְׁלָקוֹ מָהוּ. דִּבְרֵי הַכֹּל נִטְבָּל. פְּדָייוֹ וְצִימְּקוֹ מַהוּ. אִין תֵּימַר הָאוֹר טוֹבֵל הָאוֹר 19a פּוֹטֵר וְאִין תֵּימַר אֵין הָאוֹר טוֹבֵל אֵין הָאוֹר פּוֹטֵר.
Traduction
Si les fruits ont été cuits pendant qu’ils étaient encore en la possession du trésor sacré (les travaux préparatoires étant achevés pendant la période de consécration), qu’ensuite on les a rachetés, puis importés dans une cour gardée comme la maison, est-ce que la dîme est due? (Considère-t-on ce dernier fait comme l’achèvement des produits, réalisé en dehors de la période de consécration et entraînant l’obligation des dîmes, ou non)? Selon l’avis de R. Simon b. Lakish, qui a dit plus haut que ce dépôt dans la cour constitue l’achèvement le plus parfait, la dîme est due; pour l’un (la cour), il y a l’obligation légale de la dîme (132)''Selon R. Yohanan, pour le dépôt dans la cour, la dîme n'est pas due légalement; et la consécration en dispense.''; mais pour l’autre (le feu), c’est seulement dû par décision rabbinique (son action s’efface devant celle qui est plus grave). Lorsqu’on a commencé par les importer dans la cour gardée comme maison, qu’on les a ensuite rachetés, puis cuits, quelle est la règle? La dîme est due, sans qu’il y ait contestation à ce sujet; or, a-t-on fait aucune opération définitive sur ces fruits pendant qu’ils étaient au trésor sacré? (Certes, non; aussi, la dîme est due). Voici ce qu’on a voulu dire: si des fruits consacrés ont été cuits et qu’ensuite on les ait portés dans la cour gardée comme maison, puis on les rachète et on les cuit de nouveau, selon tous la dîme est due (l’opération finale n’ayant eu lieu qu’après le rachat);mais quelle est la règle si, après le rachat, on veut les mettre à sécher? (Considère-t-on que, les travaux préparatoires n’étant pas achevés, la dîme n’est pas due)? Si l’on veut prétendre que l’action du feu entraîne l’obligation, pour ce qui est inachevé, on peut dire aussi qu’elle en dispense s’il s’agit de fruits sacrés; et, à l’inverse, si elle n’entraîne pas la dette, elle n’en dispense pas non plus.
Pnei Moshe non traduit
שלקו ברשות הקדש. שהקדיש הירק או כיוצא בו ובעודו ברשות הקדש שלקו ואח''כ פדאו והכניסו לחצר בית שמירה מהו מי הוי השליקה ברשות הקדש כגמר מלאכה וא''כ פטור ממעשר כדתנן לעיל בפ''ד דפאה הקדישן עד שלא נגמרו וגמרו ביד הגזבר ואחר כך פדאן פטורין שבשעת חובתן היו פטורין או דילמא מאחר שהכניסו לחצר בית שמירה אחר שכבר פדאו החצר היא שקובעת למעשר ואין השליקה בעודו ברשות הקדש עושה כלום וקאמר הש''ס דעל דעתי' דרשב''ל דקאמר לעיל המחוור שבכולן זו חצר בית שמירה נטבל הוא כאן למעשר לפי שזו תורה החצר בית שמירה מן התורה היא קובעת וכשהכניסו כבר יצא מרשות הקדש וזו השליקה אינה קובעת מן התורה אלא מדבריהם והלכך השליקה בעודו ברשות הקדש אינה פוטרת ממעשר דלאו כלום היא לגבי קביעות של חצר שנעשה אחר שכבר יצא מרשות הקדש:
הכניסו לחצר בית שמירה. בעודו ברשות הקדש ואח''כ פדאו ושלקו מהו. דקס''ד דהשתא אליבא דר''ל הקביעות של חצר שהיא מן התורה והיא היתה בעודו ברשות הקדש פוטרת ממעשר לפי שהיא עיקר והוי כגמרו ביד הגזבר ואין השליקה שלאחר שיצא מרשות הקדש כלום וקאמר הש''ס דלא היא אלא לדברי הכל נטבל כאן דלא מיקרי גמרו ביד הגזבר דכי מה עשה מעשה ברשות הקדש הרי הכניסה להחצר לאו מעשה בגופו הוא והשליקה שהוא לאחר שיצא מרשות הקדש מעשה בגופו הוא והלכך אף לר''ל נטבל למעשר ויש לפרש דהני ג''כ בעיות הן אליבא דר''ל ובדרך את''ל הן כהאי בעי' דלקמיה:
הקדישו ושלקו הכניסו לחצר בית שמירה פדייו ושלקו מהו דברי הכל נטבל פדייו וצמקו מהו. הך בעי' כחדא מגו חדא היא ובדרך את''ל מיתפרשא דלמאי דאמרת דהכניסה לחצר בעודו ברשות הקדש לאו כלום הוא לגבי שליקה שלאחר שיצא מרשות הקדש ומשום דהשליקה מעשה בגופו הוא וא''כ הכא דחזר ושלקו פעם אחרת לאחר שיצא מרשות הקדש מי אמרינן דאותה שליקה קובעת היא למעשר ולדברי הכל נטבל ואע''ג ששלקו וגם הכניסו לחצר בעודו ברשות הקדש אפ''ה אינה פוטרת דאתי מעשה שלאחר כן ומבטל מעשה הקודם או דילמא מכיון שהמעשה בגופו נעשה גם בעודו ברשות הקדש והכניסה לחצר ג''כ עמה שוב אין מעשה של אח''כ מוציא מהן ולא נטבל למעשר שהרי גמרו ביד הגזבר הוי:
פדייו וצימקו מהו. ה''ז בעי' אחרת ואת''ל קאמר דאת''ל דאין השליקה שלאח''כ כלום מכיון שכבר שלקו בעודו ברשות הקדש אכתי איכא למבעי אם לאחר שפדאו שלקו הרבה עד שצימקו מי אמרינן דאותה שליקה שעשאו מצטמק הרבה מוציאה מיד שלוקה הראשונה או לא:
אין תימר האור טובל האור פוטר וכו'. כלומר דהדר פשט הש''ס לכל הני בעיות דודאי פוטר היא דהרי אם תאמר דאין האור קובע למעשר בעלמא אז אין האור שברשות הקדש פוטרו ממעשר אבל מכיון דאמרינן דהאור קובע הוא למעשר א''כ הכא ששלקו בעודו ברשות הקדש בדין הוא שהוא פוטר אותו ממעשר שהרי גמרו ביד הגזבר הוא ואין המעשה שלאחר מכאן כלום לא הכניסה לחצר ולא השליקה ולא הצימוק:
רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי טִיגְּנוֹ בַשָּׂדֶה מַהוּ בְּלֹא כָּךְ אֵין הָאוֹר טוֹבֵל. אִילּוּ אֵיפְשַׁר דְּלֹא מִיתַּן גַּבֵּיהּ מְשַׁח.
Traduction
R. Jérémie demanda: lorsqu’au champ on a enduit les fruits avec de l’huile, sont-ils soumis à la dîme, ou non? Cela va sans dire, puisque sans cela l’action du feu entraîne l’obligation de la dîme; en effet, la question a été seulement posée, parce qu’il peut arriver que malgré l’enduit on ne les cuise pas (133)Est-ce donc considéré comme un manque d'achèvement, ou non?.
Pnei Moshe non traduit
טיגנו בשדה מהו. ומתמה הש''ס מאי קא מיבעי' לי' וכי בלא כך אין האור טובל והלא אין טיגון בלא אור:
אילו אפשר דלא מיתן גביה משח בעי הוה. משח הוא מלשון עצים דמשחן בפ' לולב הגזול והן עצי שמן שמדליקין העץ להאיר בו וכלומר אילו אפשר בלא אור אלא ליתן גביה עץ משח שפיר בעי הוה ר' ירמיה אם עשה איזה טיגון דכה''ג אי קובע למעשר או לא אבל מכיון דאי אפשר לטגן בלא אש א''כ מאי קא מבעי' ליה:
בָּעֵי הֲוָה רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם כַּהֲנָא אָמַר רִבִּי יוֹנָה תַּנֵּי רִבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן שָׁאוּל עָשָׂה הֵסֵב בַּשָּׂדֶה טוֹבֵל. אִם לֹא הֵיסַב אֵינוֹ טוֹבֵל. אִין הוּא הֵיסֵב שֶׁהוּא טוֹבֵל כָּל הֵיסֵב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יַיִן. קָצַב לְהֵיסֵב וְלֹא הֵיסַב.
Traduction
– R. Yossé au nom de Cahana rapporte par R. Yona que R. Halafta b. Shaoul enseigne ceci: lorsqu’au champ on s’installe comme pour un repas fixe, la dîme est due; au cas contraire, non. Qu’appelle-t-on une installation pour un repas fixe qui entraîne l’obligation de la dîme? Chaque fois qu’il y a du vin. Lorsqu’on a pris toutes les mesures pour s’installer et que, par suite d’un incident, on y a renoncé, quelle est la règle? (question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
עשה היסב בשדה. שאכל בהיסיבה טובל למעשר דהוי קביעות:
איזו הוא היסב שהוא טובל. כלומר ובאיזו היסיבה אמרו כל היסב שיש בו יין שאם היסב לשתות יין קובע הוא למעשר דלאו שתיית עראי הויא:
קצב להיסב. בעיא הוא אם קצב כך וכך יביאו לו לשתות בהיסיבה ולא היסב אח''כ אם קובע הוא או לא ולא נפשטה:
תַּנֵּי הַשּׁוּם וְהַשִּׁחָלַיִים וְהַחַרְדָּל שֶׁשְּׁחָקוֹ בַשָּׂדֶה נִטְבְּלוּ עַד כְּדוֹן בְשׁוּם שֶׁל טֵבֵל שֶׁשְּׁחָקוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל חוּלִין. שׁוּם שֶׁל חוּלִין שֶׁשְּׁחָקוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל טֵבֵל.
Traduction
On a enseigné (134)Tossefta, 50. c.: l’oignon, le cresson et la moutarde réduite, même au champ, sont soumis à la dîme (ainsi ils sont prêts). Jusque là, on sait quelle est la règle lorsqu’on a pulvérisé un oignon inaffranchi (corps principal) dans de l’huile profane (libérée); mais quelle est la règle lorsqu’on a écrasé un oignon profane dans de l’huile non libérée? (question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא פ''ג:
נטבלו. דהוי קביעות:
עד כדון. לא שמענו אלא בשום של טבל ששחקו בשמן של חולין שכן דרכו לשחקו בשמן ונקבע השום של טבל למעשר איפכא מאי אם שחק שום של חולין בשמן של טבל אם נקבע השמן למעשר ולא איפשיטא:
רִבִּי זְעִירָא רִבִּי חִייָא בַּר אַשִּׁי בְּשֵׁם רַב אֶשְׁכּוֹל שֶׁסְּחָטוֹ לַכּוֹס נִטְבָּל. לְתַמְחוּי לֹא נִטְבָּל.
Traduction
R. Zeira ou R. Hiya bar Ashé dit au nom de Rav: lorsqu’on a comprimé une grappe de raisin dans un verre pour boire ce vin, il faut d’abord en prélever la dîme (c’est du vin tout prêt); si on l’a comprimé dans une écuelle pour assaisonner un mets), la dîme n’est pas due.
Pnei Moshe non traduit
אשכול שסחטו. ממנו היין לכוס נטבל למעשר לפי שהוא כבור קטן אבל לא לתמחוי שאין מדרך לסחוט להתמחוי:
בְּלֹא כָךְ אֵין הָאוֹר טוֹבֵל. תִּיפְתָּר בְּתַבְשִׁיל צוֹנִין. לִקְדֵירָה חַייָב. אָמַר רִבִּי לָ‍ֽעְזָר לִקְדֵירָה רֵיקָנִית הִיא. מַתְנִיתִין לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא הַמְקַפֶּה לְתַבְשִׁיל פָּטוּר וְלִקְדֵירָה חַייָב מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְבוֹר קָטָן.
Traduction
Mais pourquoi cette dispense? —Est-ce que l’action du feu sous l’écuelle n’entraîne pas l’obligation? On répond qu’il peut s’agir d’un mets froid. ''Si l’on agit ainsi sur une marmite, dit la Mishna, la dîme est due''. Pourquoi? c’est qu’il est question là, dit R. Eliézer, d’une marmite vide où l’on a versé le vin; or, si on écume le vin au-dessus d’un mets (froid), rien n’est dû; mais si l’on opère sur toute la marmite, la dîme est due, comme si l’on agissait sur une petite cuve.
Pnei Moshe non traduit
בלא כך אין האור טובל. אמתני' פריך דקתני המקפה לתבשיל פטור וכי אין האור טובל למעשר:
תפתר בתבשיל צונן. וכן הא דקאמר לתמחוי פטור אפילו יש בו תבשיל רק שהוא צונן:
לקדירה חייב. ובעי ר' אלעזר לפרושי דלקדירה ריקנית היא מתני' וקאמר הש''ס דמתני' לא אמרה כן אלא המקפה לתבשיל וכו' וא''כ טעמא הויא מפני שהוא כבור קטן ואף לקדירה שיש בה תבשיל צונן מיירי דלעולם קדירה כבור קטן מחשבינן ונקבע למעשר:
Ma'asseroth
Daf 19b
לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר הַשַּׁבָּת טוֹבֶלֶת מִפְּנֵי שֶׁלִּקְּטוּם לַשַּׁבָּת. הָא אִם לִקְּטוּם שֶׁלֹּא לַשַּׁבָּת לֹא. רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רַב הַמְנוּנָא אֲפִילוּ לִקְּטוּם לַשַּׁבָּת אוֹכֵל מֵהֶן עֲרַאי לְעֶרֶב שַׁבָּת. 19b אֲפִילוּ עַל דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לֵית הוּא פְלִיגָא. וְלֹא תִינוֹקוֹת אִינּוּן. וַאֲפִילוּ לִקְּטוּם לַשַּׁבָּת כְּמִי שֶׁלִּקְּטוּם שֶׁלֹּא לַשַּׁבָּת. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי אִילָא תִּיפְתָּר שֶׁלִּקְּטוּם עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה וְהוֹכִיחַ מַעֲשֶׂה שֶׁלָּהֶן עַל מַחֲשַׁבְתָּם.
Traduction
⁠—N’est-ce pas contraire à ce que R. Yohanan a dit plus haut (2, 3): l’arrivée inopinée du Shabat rend les fruits soumis à la dîme, lors même qu’ils n’ont pas été cueillis pour le Shabat; tandis qu’ici on parle d’une cueillette faite en vue du Shabat, et si elle n’a pas été faite pour ce jour spécial, la dîme n’est donc pas due? En effet, répondit R. Yona au nom de R. Hamnona, la règle serait la même selon R. Yohanan, si la cueillette n’a pas été faite pour ce jour;on emploie seulement cette expression pour dire que, malgré ce but, on peut en manger passagèrement le vendredi avant le Shabat, non plus tard. —N’est-ce pas aussi en désaccord avec l’avis de R. Simon b. Lakish? -Puisqu’il s’agit d’enfants, pour lesquels il n’y a pas d’intention, qu’importe que la cueillette ait eu lieu en vue du samedi ou non? R. Yossé répond au nom de R. Ila qu’il peut s’agir du cas où cette cueillette a eu lieu au coucher du soleil; les enfants démontrent alors par leur action quelle est leur pensée.
Pnei Moshe non traduit
לית הדא פליגא על דר' יוחנן. וכי לא קשיא ממתני' על הא דאמר ר' יוחנן בפרק דלעיל בהלכה ג' פירות שלקטן שלא לצורך השבת אע''פ כן השבת טובלת אותן למעשר והא הכא אמרינן אליבא דאוקימתא דרב המנונא דטעמא הויא מפני שהמעשה מוכיח שלקטום לשבת הא אם לקטום שלא לשבת לא וא''כ פליגא על דר' יוחנן:
אפי' לקטום לשבת אוכל מהן עראי לערב שבת. כלומר דלר' יוחנן ל''ק דאיכא למימר דלעולם אפי' לא לקטום לשבת כשיגיע השבת טובלת היא למעשר והא דקתני לשבת הא קמ''ל דאפי' לקטום לשבת לא הוקבעו עד שיגיע שבת ומותר לאכול מהן עראי בערב שבת:
אפי' על דר''ש בן לקיש לית הוא פליגא. דקאמר לעיל דבפירות שלקטום שלא לצורך השבת אין השבת טובלת ומתני' לא פליגא עליה וקס''ד דלר''ל לא מוקמינן כהאי אוקמתא דרב המנונא דלעיל אלא דטעמא הויא דמסתמא לקטום לשבת והלכך השבת טובלת הא לאו הכי לא כדר''ל והיינו דפריך עלה ולא תינוקות אינון ואפי' לקטום לשבת כמי שלקטום שלא לשבת הוא דהויא שהרי מחשבתם אינה כלום ואפ''ה קתני למוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר וקשיא לר''ל ומשני ר' יוסי בשם ר' הילא דלר''ל נמי תיפתר שלקטום עם דמדומי חמה וכו' כדאוקי רב המנונא דיש כאן מעשה מוכיח על מחשבתם שלקטום לצורך השבת והלכך השבת טובלת והשתא מתני' ככ''ע אתיא דלר''ל טעמא הויא דיש כאן מעשה מוכיח שהוא לצורך השבת ולר' יוחנן הא שנינן דלדידיה הא קמ''ל דאע''פ שלקטום לשבת אם היה יכול לאכול מהן קודם השבת כגון שיש עדיין שהות אוכל מהן עראי בערב שבת:
רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָא בְּכַלְכָּלָה שֶׁל תְּאֵינִים הִיא מַתְנִיתָא. דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרֵי אֲפִילוּ נִצְרָה. רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן אַנְטִיגֳנוֹס בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר בֵּי רִבִּי יַנַּאי תִּיפְתָּר בִּתְאֵינָה הַמְיוּחֶדֶת לַשַּׁבָּת. דֵּלֹמָה רִבִּי חִייָה רִבִּי אִימִּי רִבִּי אִיסִּי הֲווֹן יָֽתְבִין. עֲבַר חַד טְעוּן כַּלְכָּלָה דִתְאֵינִיָה אֲמַר לֵיהּ לִיזְבוֹן אֲמַר לֵיהּ כַּלְכָּלַת שַׁבָּת אֵינָהּ מִזַּבְּנָה.
Traduction
R. Eléazar dit au nom de R. Oshia que la Mishna parle d’un panier de figues; et chez R. Yanaï on ajouta: fût-ce même une branche de figuier chargée de fruits (non le panier), l’obligation commence. Enfin R. Eliézer b. Antigonos répondit au nom de R. Eliézer, élève de l’école de R. Yanaï, qu’il peut s’agir d’un figuier spécialement destiné à l’usage du Shabat (pour ce motif, il y a de suite l’obligation). Un jour, R. Hiya, R. Imi et R. Issi étaient assis ensemble, et ils virent passer un homme chargé d’un panier de figues. —Est-ce pour vendre, demandèrent-ils? —Non, dit-il, il est destiné à servir au jour du Shabat et ne se vend pas.
Pnei Moshe non traduit
בכלכלה של תאנים היא מתניתא. הא דקתני כלכלת שבת בית הלל מחייבין דוקא אם נתנן לתוך הכלכלה דנראה שמקיימן לצורך השבת והלכך מחייבין ב''ה במעשר ואפילו עדיין לא הגיע שבת משום שמיוחדין הן לשבת:
דבי ר' ינאי אמרי אפי' נצרה. כלומר לאו דוקא נקט כלכלה שדרך ליתן בה שיהו הפירות מתקיימין אלא אפי' לקטן לתוך סל של נצרה והיא ערבה קלופה כדתנן לקמן בפ''ג בסלי נצרים של ערבה קלופה נקבעו הפירות למעשר כדר' לעזר בן אנטיגנוס דתיפתר בתאנה המיוחדת לשבת שאילן הזה מיוחד הוא לאכול ממנו בשבת ולפיכך נקבעו למעשר ואע''פ שעדיין לא הגיע שבת:
דילמא. מעשה בר' חייא וכו' דהוון יתבין ועבר חד דהוה טעין כלכלה דתאנים ואמרו לו ליזבון היא והשיב להם אין כלכלת שבת מזדבנה ומייתי להאי עובדא דשמעינן מינה מדקרי ליה האי כלכלת שבת ואע''פ שמסתמא לא היה סמוך לשבת מדשאלו לו אם לזבון היא אלא דהתאנה היתה מיוחדת לשבת ולפיכך השיב להם כך:
רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לֹא אָמַר רִבִּי יְהוּדָה אֶלָּא בְּכַלְכָּלַת שַׁבָּת. אִי אָמַר רִבִּי יְהוּדָה בְּלִיקֵּט כַּלְכָּלָה לְשַׁלְּחָהּ לַחֲבֵירוֹ שֶׁהוּא מַקְפִּיד עָלֶיהָ כְּכַלְכָּלַת שַׁבָּת.
Traduction
R. Hiya dit au nom de R. Yohanan: lorsque dans la Mishna R. Juda impose l’obligation de la dîme, c’est seulement parce qu’il s’agit d’un panier de fruits destinés au Shabat; ou bien encore, R. Juda l’impose lorsqu’on cueille un panier de fruits pour l’envoyer à son prochain, parce qu’en ce cas on y attache autant d’importance que si c’était destiné au Shabat.
Pnei Moshe non traduit
לא אמר ר' יהודה. במתני' אף הלוקט כלכלה לשלוח וכו' אלא בכלכלת שבת ובא להוסיף על דברי בית הלל דלאו דוקא אם לקטה לצרכו לשבת אלא אף הלוקט לשלוח לחבירו לשבת ודחי לה הש''ס דלא היא או דה''ק ר' יהודה אף בלוקט כלכלה לשלוח לחבירו דין כלכלת שבת יש לה לפי שהוא מקפיד עליה להיות משומרת כדי לשלוח לחבירו כדרך שמקפידין בכלכלת שבת:
לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רַב. דְּרַב אָמַר הוּא אָסוּר לוֹכַל. פָּתַר לָהּ בְּעוֹשֶׂה מַעֲטָן בַּשָּׂדֶה וְקַשְׁיָא אִם מֶלַח טוֹבֶלֶת לָמָּה לִי צֵירוּף אִם צֵירוּף לָמָּה לִי מֶלַח. אֶלָּא עַל יְדֵי זֶה וְעַל יְדֵי זֶה.
Traduction
Notre Mishna n’est-elle pas en contradiction avec Rav, qui dit plus haut (3, 1) qu’il est interdit de manger les figues mises à sécher (comme ici les fruits trempés au sel) avant de les rédimer? On répond qu’il peut s’agir ici du cas où le réservoir est placé au champ (ce qui lui donne moins de gravité, et plus haut, il s’agit de produits qui ont passé déjà par la cour gardée). Il y a une autre objection: si la présence du sel rend les fruits soumis à la dîme, pourquoi la Mishna dit-elle qu’elle est due ''si l’on en met plusieurs au sel pour les manger ensemble''? A quoi bon parler de cette réunion? Et si la réunion entraîne l’obligation, à quoi bon parler du sel? Ce sont les deux causes réunies qui constituent le devoir.
Pnei Moshe non traduit
גמ' לית הדא פליגא על רב. קס''ד דבזיתים שהכניסן לביתו מיירי כדי לסחטן וקתני דאוכל מהן אכילת עראי וא''כ פליגא על רב דאמר ריש פרק דלעיל המעביר תאנים בחצרו כדי לקצות בניו ובני ביתו אוכלין ופטורין והוא עצמו אסור לאכול ומשני דרב פתר לה להמתני' בעושה מעטן בשדה ולא דמיא להא דלעיל דהעביר בחצרו ומכיון שיש בידו לימלך ולא לעשותן קציעות חצרו קובע אותן למעשר כדאמר התם אליבא דרב:
וקשיא. על הא דקתני במתני' אם מלח ונתן לפניו חייב אם מלח טובלת א''כ למה לי צירוף אפי' אוכלן אח''כ אחת אחת חייב דכבר נקבעו ע''י מלח ואם החיוב הוא אח''כ מחמת שמצרף ואוכל א''כ למה לי מלח תיפוק ליה דלעולם צירוף הוי קביעות:
אלא ע''י זה וע''י זה. כלומר דבאמת לא צריכי תרווייהו אלא או ע''י מלח או ע''י צירוף הוי קביעות ומתני' הכי קתני אם מלח ולא אכל אחת אחת אלא נתן לפניו לאכלן אח''כ חייב אפי' באוכל אחת אחת דהמלח קבע אותן:
מַה נָן קַייָמִין אִם בְּשֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי מַעֲטִינִין דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. אִם בְּשֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא מַעֲטָן אֶחָד דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ מַעֲטָן טָהוֹר וְלַחֲבֵירוֹ מַעֲטָן טָמֵא. אָמַר רִבִּי לִיעֶזֶר אָדָם מַחֲזִיר עַל מַעֲטִין חֲבֵרוֹ וְרַבָּנִין אָֽמְרִין אֵין אָדָם מְחַזֵּר לְמַעֲטִינוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ.
Traduction
De quel cas parle R. Eliézer ici? S’il y a deux réservoirs dont l’un est pur et l’autre impur, il va sans dire que c’est permis à l’homme impur d’en prendre, selon tous (140)Puisqu'il peut remettre le reste dans l'impur, pourquoi les sages l'interdisent-ils?; s’il n’a qu’un pressoir pur, chacun l’interdit (141)Pourquoi alors R. Eliezer seul l'interdit-il?? Voilà de quel cas il s’agit: lorsque l’homme impur a un pressoir pur et que son prochain en a un impur; or, dit R. Eliézer, l’homme ayant l’habitude de remettre aussi le reste au pressoir du voisin, il lui sera interdit de toucher au mur, mais il pourra manger l’impur, où il remettra le reste; selon les autres sages, l’homme ne remet pas le reste au pressoir de son voisin et il ne pourra donc rien prendre de ce dernier.
Pnei Moshe non traduit
מה אנן קיימין. האי פלוגתא דר''א אם בשיש שני מעטנין אחד טהור ואחד טמא בזה לדברי הכל אסור להחזיר להטהור אם האדם הנוטל טמא ואם בשאין לו אלא מעטן אחד והוא טמא ד''ה מותר כלומר פטור שהרי אפשר לו להחזיר:
אלא כי אנן קיימין בשיש לו מעטן טהור וכו' אמר ר''א וכו'. כלומר ובהא פליגי דר''א סבר אדם יכול להחזיר למעטן חבירו וא''כ פטור הוא לפי שמחזיר את המותר ורבנן סברי דאין אדם מחזיר למעטנו של חבירו ולהמעטן הטהור שלו אין יכול להחזיר שלא יטמא את הזיתים שבמעטן הלכך אם מלח ונתן לפניו לעולם חייב:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן עַל הַחַמִּין חַייָב שֶׁהוּא קֶבַע עַל הַצּוֹנִין פָּטוּר שֶׁהוּא עֲרַאי יָכוֹל הוּא מַחֲזִירָתָהּ. דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יוֹנָה רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר אִם בְּמַה שֶׁבְּלָגֵין לֹא נִטְבָּל מִפְּנֵי שֶׁהוּא עָתִיד לְהַחֲזִירוֹ בְּדָבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ.
Traduction
– R. Yohanan dit (142)Cette observation se rapporte au § 4 qui suit.: si on coupe le vin d’eau chaude, il faut le rédimer, parce que cette consommation a un caractère fixe (143)A cause de l'eau chaude, on n'en peut pas verser le reste à la cuve, au risque de gâter tout le vin.; mais si c’est de l’eau froide, on en est dispensé, parce que c’est un accessoire et il se peut qu’on remette le reste au pressoir près duquel on se tient (auquel cas rien n’est dû). Or, R. Yossé au nom de R. Zeira, ou R. Yona au nom de R. Eliézer dit (144)Ci-dessus, ch. 1, 6.: même le liquide qui se trouve déjà réparti dans des lougs (mesures) n’est pas considéré comme soumis aux dîmes aussi longtemps que les travaux préparatoires ne sont pas achevés, parce qu’alors on a l’intention de remettre à la cuve ce que l’on ne consomme pas.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אמר ר' יוחנן על החמין חייב שהוא קבע. כדפרישית במתניתין שהאור קובע למעשר ועל הצונן פטור לפי שהוא עראי:
יכול הוא מחזרתיה. כלומר ועוד שעל הצונן יכול הוא להחזיר את המותר להגת כדאמר ר' יוסי וכו' אף מה שבלגין שבידו לא נטבל מפני שהוא עתיד להחזירו והוי כבדבר שלא נגמר מלאכתו והכי אמר לעיל בפרק קמא בהלכה ו':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source